החלטה בתיק בש"פ 2411/05

1.        בפניי בקשה של המדינה להארכת מעצר שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), וזאת החל מיום 31.3.05, לתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 8106/04 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

2.        נגד המשיב, סלמאן בן מוסא אבו סבילה, הוגש כתב אישום ביום 30.4.04 לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. על פי הנטען בכתב האישום, מיוחסות למשיב בשני אישומים נפרדים ביצוע עבירות של קשירת קשר עם אחרים, במספר הזדמנויות, לייבא נשק ותחמושת ממצרים לישראל וכן החזקת הנשק שהוברח במסגרת הקשר ולשם קידומו (עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. (להלן: החוק), 144(ב2) לחוק, 144(א) לחוק וכן, עבירה על סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952). בנוסף, הואשם המשיב במסגרת האישום השני, בעבירת ניסיון להחזקת נשק שלא כדין (עבירה על סעיף 144(א) בצירוף סעיף 25 לחוק). במועד מאוחר יותר, שעה שנסע ברכב מסוג מיצובישי, הורו לו שוטרי מג"ב לעצור את רכבו. המשיב סירב לעשות כן ובמקום התפתח מרדף במהלכו החל בנסיעה מהירה תוך שהוא מסכן את עצמו ואחרים. במסגרת אישום זה (השלישי במספר) הואשם המשיב בהפרעה לשוטר (עבירה לפי סעיף 275 לחוק) ומעשי פזיזות או רשלנות (עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק).

3.        יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קיבל את הבקשה ביום 20.6.04 (השופטת ו' מרוז). בהחלטתו קבע בית המשפט, כי "הראיות לכאורה, המצויות בתיק החקירה, מבססות את העבירות המיוחסות למשיב, מעבר לספק סביר". כמו כן, סברה השופטת, כי חומרת העבירות המיוחסות למשיב מעידה על מסוכנותו. ערר שהוגש לבית משפט זה, על החלטת בית המשפט המחוזי, נדחה על ידי, השופט (כתוארו אז) מ' חשין ביום 6.7.04 (בש"פ 5942/04). בחלוף תקופת מעצרו הסטטוטורי של המשיב, הגישה המדינה בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי, בהחלטת השופט א' רובינשטיין, והורה על הארכת המעצר בשישים ימים נוספים (בש"פ 874/05).

 4.       לטענת המבקשת, חלוף הזמן לא הקהה את מסוכנתו של המשיב. כמו כן, נטען, כי משפטם של שני אחרים, שותפיו של המשיב לביצוע העבירות לכאורה, צפוי להסתיים תוך מועד קצר, דבר שיאפשר את העדתם במשפטו של המשיב על פי אמות המידה שנקבעו בהלכת קינזי (ע"פ 194/75 מנחם קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477). לעומתו, בא כוח המשיב טען, בין היתר, כי עדים אלו הנם עדים עוינים ולכן קיים קושי מהותי להביא לסיום משפטו של המשיב בישיבה הקרובה שנקבעה ליום 27.3.05. מהודעה שהוגשה לבית המשפט על ידי בא כוח המשיב לאחר קיום הדיון בעל פה, עולה כי המבקשת הגישה בקשה לתיקון כתב האישום נגד המשיב. במסגרת תיקון זה, נתבקש בית המשפט המחוזי להוסיף עד בשם נאסר אבו הדובה לכתב האישום. לטענת בא כוח המשיב, משפטו של עד זה טרם החל ולכן העדתו במשפטו של המשיב תביא לשיהוי משמעותי בקצב ניהול משפטו של המשיב.

5.        כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, ובהחלטת המישנה לנשיא מ' חשין, דומה כי די בראיות לכאורה המצויות בתיק בשלב זה, בו עסקינן בהארכת מעצרו של המשיב. בדומה, מסוכנותו של המשיב לציבור לא פחתה בעבור הזמן. לפיכך, דומה כי המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשאלת ניהול משפטו של המשיב.

           מעצרו של אדם ושלילת חירותו הנם החריג לכלל ועל כך אין חולק. הדברים הנם בחזקת קל וחומר מקום בו מדובר במעצרו של אדם מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 62 לחוק סדר הדין (בש"פ 6764/04 מדינת ישראל נ' יוסף מלכה (טרם פורסם, ניתן ביום 1.8.04); בש"פ 4734/04 מדינת ישראל נ' פארס טבאג'ה (טרם פורסם, ניתן ביום 1.6.2004)) וביתר שאת, נכונים הדברים, ככל שמוארך מעצרו של הנאשם פעמים נוספות מכוח הסמכות הקבועה בסעיף. כידוע, סיבות שונות עשויות להביא לעיכוב בניהול משפטו של נאשם. לעיתים נובע הדבר מהעומס המוטל על יומנו של בית המשפט, לעיתים מקורו של העיכוב באופן ניהול הגנתו של הנאשם ולעיתים מקורו דווקא בתביעה ובמגבלות שנקבעו בהלכת קינזי, כבענייננו (בעניין זה ראו: בש"פ 2510/05 מדינת ישראל נ' אלזם(טרם פורסם, ניתן ביום 24.3.05)).

           המקרה דנן עניינו בבקשת הארכת מעצר שלישית מכוח סעיף 62. לשון הסעיף אינה כוללת מגבלה הנוגעת למספר הפעמים בהן מוסמך בית המשפט להורות על הארכת מעצרו של הנאשם, אולם אחד השיקולים שייבחנו על ידי בית המשפט בבואו להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי עניינו באופן ניהול המשפט בתיק העיקרי המתנהל נגד הנאשם. שיקול זה עמד לא אחת בבסיס החלטות בית משפט שמצאו להורות על שחרורם של נאשמים אשר משפטם התנהל באופן שאינו משביע רצון והתארך בשל כך (ראו: בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' יעקב (ישה) ישייב (לא פורסם, 24.12.02); בש"פ 5070/01 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסם, ניתן ביום 8.7.01); בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, ניתן ביום 1.4.03)). אף על פי כן, יש לזכור, כי שיקול זה, חשוב ככל שיהיה, הנו רק שיקול אחד מני רבים, אותם שוקל בית המשפט מקום שנתבקש להפעיל את סמכותו כאמור. בין היתר, על בית המשפט לעמוד על מסוכנותו של הנאשם ולבחון האם קיימת חלופה שאימוצה עשוי לאיין את מסוכנותו של הנאשם או להפחיתה באופן משמעותי (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996).

           בנסיבות המקרה דנן, מסוכנותו של המשיב אינה מוטלת בספק. המשיב מואשם בעבירות חמורות שביצוען עלול לסכן רבים. אין מדובר בחשש ערטילאי ורחוק. מסוכנותו של אדם המסייע באופן ישיר להתחמשותם של ארגוני הטרור, ארגונים המבקשים לפגוע באזרחי המדינה, מקימה סיכון ממשי וקרוב שאין אפשרות לנטרלו, אלא על ידי  מעצרו של הנאשם. כמו כן, יש טעם בטענת המדינה, לפיה קיים חשש כי המשיב ינצל את שחרורו להימלט מהדין, כפי שניסה להימלט מהשוטרים שביקשו לעכבו שעה שנהג ברכבו, וזאת לאור גזר הדין הכבד הצפוי לנאשם במידה ויורשע בדין. בפרשה נשוא האישומים מעורבים אנשים נוספים שעדיין לא נתפסו ולחולייה קשרים ענפים עם גורמים במצרים אשר נטלו חלק בהברחות אמצעי לחימה שהמשיב חשוד בהן. בנסיבות אלו, לעת עתה, גוברים שיקולים אלו האחרונים על השיקול הנוגע להתמשכות ההליך המשפטי בעניינו של המשיב.

           אשר על כן, דין הבקשה להתקבל. המשיב ימשיך לשהות במעצר למשך 90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 8106/04, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, י"ט באדר ב' תשס"ה (30.3.05).

                                                                                                   ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: